חברון - העיר העברית הראשונה

כאן הכל התחיל. באלוני ממרא שבחברון בחר אברהם אבינו להתיישב ולהשתקע. כאן רכש אברהם, היהודי הראשון, את הקניין היהודי הראשון, שדה המכפלה, לאחר שראה אור בוקע מן המערה שבשדה המכפלה וריח גן עדן עולה ממנה. כשנכנס למערה, גילה שם אברהם גם את קברהם של אדם וחוה.

כאן, על אדמת טרשים זו של חברון נבטו זרעי האומה הראשונים. בחברון קמו אבות העם היהודי, אדירי רוח שהעמידו את הדרישה המוסרית במרכז החיים כטעם החיים - להיטיב, להביא מזור לכל חולה ומתייסר, לסעוד כל כושל, כל נדכא וקשה יום.

חברון - מחברת בין ישראל ובין העולמות

אברהם אבינו, המסמל את מהות הטוב, אשר ידע לראות את השונה ולמצוא בכל אחד את הנקודה הטובה, אברהם שידע להיות לצד הנדכא גם כאשר לו עצמו היה קשה, בחר בחברון למקום הנצחי עבורו ועבור שרה אשתו.

חברון היא העיר העברית הקדומה ביותר בעולם והגבוהה בערי ישראל, כמעט 1,000 מעל פני הים. על אף שבחברון אוויר הרים יבש וצח ואדמה פוריה שמתברכת בכרמים ועצי זית, לפי המדרש, הטרשים שבחברון מנעו בעבר מלעבד את האדמה וחברון נחשבה לפסולתה של ארץ ישראל, לפיכך הקצו את חברון לקברות מתים. מקום קבר שכשפוקדים אותו מביא את האדם להרהר על מה עיקר בחיים ומה תפל, מה נצחי ומה חולף.

הקשר היהודי שלנו לארץ בכלל ולחברון בפרט, התחיל כבר לפני כ 4,000 שנה כשאברהם אבינו הגיע לחברון. מאז ועד היום תמיד ניסו כוחות שונים לגרש את היהודים מביתם, אך למרות התלאות - היישוב כמעט שלא פסק מלהתקיים, למעט תקופות קצרות שהיה מסוכן מכדי לגור בה.

אברהם אבינו הגיע לחברון והתיישב בה (במאה ה- 18 לפני הספירה). חברון היתה אז עיר צעירה וחדשה יחסית, שתחילה נקראה קרית ארבע על שם הענק שחי שם ושמו היה ארבע.

אברהם גר בחברון עשרים וחמש שנה, עד שנאלץ לרדת למצרים בשל רעב ששרר בארץ, אך בהמשך חזר אברהם אבינו לחברון ורכש את שדה המכפלה והמערה שבה לאחוזת קבר משפחתית.

ראשונה נקברה במערה שבשדה המכפלה שרה אמנו, אשתו של אברהם, ובהמשך הובאו לקבורה שם אברהם עצמו, יצחק בנו - שהתגורר בחברון, רבקה -אשתו של יצחק, יעקב בנם ולאה אשתו.

בעת מסע הלוויתו של יעקב, הנקרא ישראל, ביקש עשיו, אחיו, למנוע את הקבורה ואחד המשתתפים הרג אותו בשל כך. ההגדה מספרת שראשו נתגלגל ונקבר במערה.

בהמשך הדורות, בעת נדידת בני ישראל במדבר, שלח משה מרגלים לתור את הארץ ובחזרתם למדבר תיארו המרגלים את ילידי הענק שהם ראו בחברון. אשכולות הענבים הגדולות, הרימונים והתאנים שהביאו עמם המרגלים בחזרתם מהארץ, נלקחו מחברון.

כלב בן יפונה, שהיה אחד המרגלים, ראה גם הוא את הביצורים ואת הענקים שהפילו את רוחם של חבריו המרגלים, אך הוא האמין שעם ישראל יוכל להתגבר על המכשולים הניצבים לפניו.

בתקופת יהושוע בן נון (כ 1,250 לפנה"ס) נכבשה חברון וסומנה כעיר מקלט.

בחלוקת הארץ לשבטים, קיבלה חברון יחס מיוחד והיא נמסרה לכלב בן יפונה ונעשתה לבירת שבט יהודה ומרכז אזורי חשוב.

בתקופת המלוכה ובית המקדש הראשון, כ- 700 שנה אחרי הגעתו הרשונה של אברהם אבינו לחברון, (ב 1,007 לפנה"ס) נרצח בחברון אבנר בן נר שהיה שר צבאו של שאול המלך. הרצח, שהיה על רקע סיכסוך פוליטי, ציער מאוד את דוד שחי באותם שנים בחברון. קברו של אבנר מצוי בסמוך למערת המכפלה.

לאחר מותו של אבנר בן נר, נרצח גם איש בושת, בנו של שאול המלך, שנקבר אף הוא בחברון. מלכות ישראל של שאול הגיע אז לסופה.

בחברון התחילה (בשנת 1,007 לפנה״ס) שושלת מלכות דוד שנמשכה שבע שנים. דוד שנמשח למלך בחברון, בחר להקים את ממלכת ישראל דווקא במקום המיוחד הזה שמסמל את האחדות והחיבור יחד של העם היהודי. מקום שיש בכוחו לאגד את השבטים ולהזכיר לכולנו להתעלות מעל המחלוקות ולזכור שכולנו מאותם הורים טובים שקבעו את ביתם בחברון. רק אחרי החזרה לשורשים ואיחוי הקרעים, ניתן להתקדם לירושלים.

חברון תפסה מקום של כבוד גם בהמשך ימי מלכות יהודה.

אבשלום בנו של דוד בחר להרים את נס המרד נגד אביו בחברון (בשנת 975 לפנה"ס), אך המרד דוכא ואבשלום הומת.

רחבעם בן שלמה ביצר (בשנת 925 לפנה״ס) את העיר חברון וחיזק את מצודותיה.

כ- 200 שנה מאוחר יותר, המלך חזקיהו חיזק את חברון לקראת הפלישה האשורית והקים בה מאגרי מזון.

לאחר חורבן בית המקדש הראשון וגלותה של יהודה לבבל (בשנת 586 לפנה"ס), השתקעו האדומים בחברון וכ-150 שנה מאוחר יותר, שבו גולי בבל לחברון עירם.

חשיבותה של העיר חברון לעם היהודי השפיעה גם על עבודת המקדש בירושלים, כאשר בתקופת בית המקדש השני (516 לפנה"ס) החלו בשחיטת הקורבנות, רק אחרי שבדקו אם עלה השחר בחברון, כדי להזכיר זכות אבות. חלק מצרכי המקדש הובאו מחברון וכך גם הכבשים שנשחטו שם.

בתקופת החשמונאים, כבש יהודה המכבי את חברון (בשנת 164 לפנה"ס) הרס את מבצריה ואת מגדליה שרף באש. שלושים שנה מאוחר יותר, תושביה האדומים של חברון בחרו להתייהד, לאחר שיוחנן הורקנוס איים לגרשם מחברון.

המלך הורדוס (בשנת 20 לפנה״ס) החליט לבנות בניין מפואר מעל קברי האבות בכדי לפאר ולחזק את הקשר לשורשים. המבנה המפואר שמעל מערת המכפלה, שפרטיו והתפיסה התכנונית הכוללת שלו דומים לחומת הר הבית בירושלים וצורתו כאוהל המשכן, המוקף עמודים וקלעים, עומד בשלמותו עד ימינו, למרות פגעי טבע שונים וקשים, והוא המבנה הציבורי היחיד בעולם שנשאר פעיל כל כך הרבה שנים.

כשהחריבו הרומאים את בית המקדש השני (בשנת 70) הם העלו את חברון באש והישוב היהודי שהיה בחברון פסק להתקיים.

בתקופת המשנה, כשהרומאים שלטו בארץ, חברון היתה סמוכה למרכז המרד של בר כוכבא ברומאים (בשנת 135). אחרי שהרומאים דיכו את המרד, יהודים נמכרו בחברון לעבדות ביריד ב"אלוני ממרא".

בתקופת התלמוד, כשהביזנטים כבשו את הארץ (בשנת 330) הם בנו כנסיה במבנה שבנה הורדוס מעל מערת המכפלה ואפשרו ליהודים להפעיל בית כנסת בפינה אחרת במבנה.

במאות השנים שלאחר מכן, יהודים רבים המשיכו להגיע לחברון ולשפוך שיחם לפני הקדוש ברוך הוא בעמדם על קברי אבות, תוך שהם נעזרים ב״זכות אבות״ - שהקב״ה זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה .

גם למקום מגוריהם של אברהם ויצחק ב"אלוני ממרא" בצפונה של חברון המשיכו להגיע יהודים, וקהילות יהודיות התפתחו מדרום לחברון. בהמשך (במאה ה-7) התפתח שוב בחברון ישוב יהודי קטן שסיפק את צרכי העולים לקברי אבות.

בשנת 629 רצחו הביזנטים באכזריות רבה את יהודי חברון.

כתשע שנים לאחר מכן, עם עליית האסלם, כבשו הערבים את ארץ ישראל. הכנסיה שעל מערת המכפלה הוחלפה במסגד. הערבים אז, בתקופה המכונה התקופה הערבית, אפשרו ליהודים להמשיך להתפלל בבית הכנסת שבמבנה, אך היישובים היהודיים בדרום הר חברון התפרקו.

בשנת 1,100 חברון נכבשה על ידי הצלבנים. הנוצרים גרשו את היהודים מחברון, אך יהודים הורשו להמשיך להגיע ולשתטח על קברי אבותם. מן המפורסמים שהגיעו לחברון היה הרמב״ם (בשנת 1,166).

עם השתלטותם של המוסלמים על חברון בתקופה הממלוכית (בשנת 1,260) חזרו היהודים לגור בחברון, אולם שבע שנים לאחר מכן, בשנה בה הגיע הרמב״ן להתפלל בצל קברי האבות ולחצוב לו שם קבר, החליטו המוסלמים לאסור על כניסת יהודים למבנה שעל מערת המכפלה. מאז ובמשך כ- 700 שנה הורשו היהודים להתפלל אך ורק ליד המדרגה השביעית המובילה אל המבנה שמעל מערת המכפלה, בטענה שכניסת יהודים פוגעת בקדושת המקום למוסלמים.

למבנה שמעל מערת המכפלה הוסיפו המוסלמים את צריחי המסגדים הנראים היום בשני פינותיו של המבנה (במאות ה 13-14) וכן את התוספת הצמודה למבנה הורדוס, זו שדרכה נכנסים היהודים היום למבנה שעל מערת המכפלה. התוספת המכונה "יוספיה" זוהי תוספת שבנו המוסלמים על גבי מאגר מים קרסטי שחצבו הרומאים, כמו המאגר הגלוי שבשדה המכפלה.

בשנים הללו הקהילה היהודית בחברון הפכה להיות מעין״גטו״ המתקיים ברובע יהודי. ר' עובדיה מברטנורא, מפרש המשנה, התגורר בחברון בשנת 1489 . פליטים יהודים הגיעו גם מונציה שעסקו בתעשיית הזכוכית.

התקופה העות'מאנית היתה ארוכה וקשה, 400 שנות שלטון אימה ליהודים (1517 - 1917) התחילו בטבח נורא, שבו רצחו התורכים יהודים רבים, את שאריתם הניסו ואת רכושם לקחו שלל.

שלוש שנים לאחר טבח 1517, חזרה קהילה יהודית לחברון. קבוצת יהודים ממגורשי ספרד, בנהגת ר' מלכיאל אשכנזי עלו לארץ ישראל ובחרו להתגורר בחברון. בהמשך הם קנו את אדמת "חצר היהודים" מעדת הקראים. אולם בשל מגיפה קשה שפרצה חמש שנים לאחר שהגיעו לחברון (בשנת 1525), נמלטו רוב יהודי העיר לעזה. הדבר חזר על עצמו פעמיים לאחר מכן (בשנים 1619 ו 1662).

חמש עשרה שנה לאחר המגיפה הראשונה, (בשנת 1540) בנו יהודי חברון את בית הכנסת "אברהם אבינו" בגילגולו הראשון ברובע היהודי. יהודים המשיכו לבוא ולהשתטח סמוך לקברי אבות ובין המפורסמים שבהם היה ר' אליהו די וידאש מחבר ה״ראשית חכמה".

בית הכנסת ״אברהם אבינו״

קהילת יהודית ובתוכה רבנים רמי מעלה, המשיכה להתקיים בחברון בעוני מרוד, תוך שהם נרדפים על ידי גזירות שהוטלו עליהם (בשנים 1683-1630). חכמי חברון נאסרו לא פעם בבית הסוהר בשל חובות, אך למרות מצבם, לא נמנעו מהקמת ישיבות בחברון ואף להכניס ולפטם אורחים, כמנהג אברהם אבינו.

בין היהודים המפורסמים שחיו בחברון לאחר מכן, נמנים החיד"א – ר' חיים יוסף דוד אזולאי שאף יצא כשליח לאירופה מטעם קהילת חברון, ר' חיים ישועה בג'איו המכונה "חיים המצרי" שקנה את אדמות תל חברון עבור הקהילה היהודית. האדמו"ר האמצעי של חב"ד קרא לחסידיו (בשנת 1819) ליישב את חברון שתהיה ״בירת חב"ד בארץ הקדש".

לזמן קצר סולקו התורכים מחברון לאחר שאיברהים פאשא כבש את העיר (בשנת 1834). מלבד 500 תושבים שרצחו חייליו, נרצחו גם 12 מיהודי חברון. התורכים שבו לחברון שבע שנים לאחר שסולקו משם ובחזרתם שדדו ובזזו את הרכוש היהודי. באותם שנים מתו יהודים רבים בחברון ממגפת ה"כולירע".

חסידי חב״ד שהיו בחברון הובילו את יציאת הישוב היהודי מתחומי הגטו והתערו כלכלית עם תובי העיר, רכשו קרקעות בחברון ובנו בהם בניינים מפוארים.

שייח עבד אל-רחמן עיסא עמר מהכפר דורא הסמוכה לחברון השתלט על חברון (בשנת 1849). השייח הנהיג כנופיה רצחנית שאנשיה אנסו, סחטו, בזזו ושדדו את יהודי חברון ועוברי דרך בתדירות יומיומית במשך שנים.

לצד ההתעמרות, שיגשגה הקהילה היהודית בחברון באותן שנים והוקמו בחברון ישיבות, בתי כנסת, בתי ספר, בנק, בית מלון ומרפאת ״הדסה״ הראשונה בארץ ישראל שסיפק טיפול רפואי חינם לכל תושבי העיר, גם לתושבים הערבים של חברון.

רבנים גדולים וחשובים הצטרפו לקהילת יהודי חברון, בינהם הרא״מ ר' אליהו מני, החרי"ף – הרב חיים רחמים יוסף פראנקו אב"ד חברון וה"שדי חמד" - הרב חיים חזקיה מדיני רב העיר.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (בשנת 1914) על אף המחלות הקשות, העוני והרעב שחזרו לשרור בחברון, ולמרות שהקהילה היהודית בחברון נפגעה והתדלדלה וישיבת "תורת אמת" נסגרה לאחר שהתורכים גרשו את רבניה והפכו את הישיבה בבית רומנו לתחנת משטרה, למרות כל זאת - לא הפסיקה הקהילה את מסורת הכנסת אורחים ליהודים שביקשו לפקוד את עיר האבות.

העיר חברון עברה לידי המנדט הבריטי (בשנת 1918) ועל אף שיפור כלכלי, התקשה הישוב היהודי להתאושש ומצבו הרוחני היה ירוד. עלייתם של כ 200 תלמידי ישיבת "סלובודקה" לחברון (בשנת 1924) שהקימו בעיר סניף של הישיבה ושאליה עברו ראשי הישיבה, נתנה רוח גבית לתושבים היהודים בעיר.

בשנת 1929, טבחו ערביי חברון, באכזריות מזויה, יהודים רבים ובניהם הרוקח גרשון בן ציון, שאך יום קודם חילק להם תרופות חינם וטיפל בהם במסירות. במהלך הטבח, שהתרחש בשבת בבוקר, נרצחו בחברון באכזריות איומה 76 יהודים, בינהם ילדים שנשחטו לעיני הוריהם, הורים לעיני ילדיהם, כריתת איברים, שריפה בחיים ואונס. בתיהם של יהודי חברון נבזזו. הבריטים גרשו מחברון את שרידי הקהילה היהודית העתיקה בעולם.

שנה לאחר הטבח הנורא, התחדש הישוב היהודי בחברון והתקיימו בו חיי קהילה מלאים. המסחר והרפואה היו משותפים ליהודים וערבים כאחד, אך כעבור שש שנים (בשנת 1936) הבריטים שוב פינו את יהודי חברון מעירם כשהחלו מאורעות הדמים בשאר חלקי הארץ והבריטים חששו לטבח נוסף של הערבים ביהודי חברון. יהודים המשיכו מעת לעת לפקוד את קברי האבות.

במלחמת השחרור (בשנת 1948), עם עזיבת הבריטים את הארץ, כבשו הירדנים את חברון. בתקופה זו אסרו הירדנים על יהודים לבקר בעיר אבותם ושכונות היהודים בחברון הושמדו. בית רומנו ובית הדסה נשתמרו ושימשו לערבים לבתי ספר.

מדינת ישראל שחררה את חברון מידי הכובש הירדני במלחמת ששת הימים (בשנת 1967) מיד לאחר ששוחררה ירושלים. את פניהם של חיילי צה"ל קיבלו ערביי חברון בכניעה מחשש לנקמה, והעיר שוחררה ללא יריה אחת.

תלונותיהם של נכבדי הדת המוסלמים על כך שאלפי המבקרים היהודים שפוקדים את מערת המכפלה גורמים לשיבוש סדרי התפילה המוסלמית וכן להשחתת השטיחים, גרמו לכך ששר הביטחון משה דיין, סגר את המערה לביקור יהודים ברוב שעות היממה, ובימי שישי ושבת לחלוטין.

כשנה לאחר שיחרור חברון, הגיעו של כ 100 איש בהובלת הרב משה לוינגר במטרה לחדש את הישוב היהודי בחברון, הקבוצה שהחלה דרכה בשכירות מלון ״פארק״ הערבי בחברון בליל הסדר, זכתה לתמיכתו של שר העבודה, יגאל אלון. כחודש וחצי מאוחר יותר הועברו ״מתנחלי חברון״ להתגורר זמנית בבניין הממשל הצבאי בחברון.

כחצי שנה מאוחר יותר, (בראש השנה של 1969) אישרה הממשלה לקיים תפילת חג במערת המכפלה. כתגובה על חריגתם של המתפללים היהודים מעבר לזמן שהוקצב להם, שיגרו ראשי הציבור המוסלמי מכתב מחאה חריף למושל הצבאי שבו דרשו "למנוע תפילת יהודים במסגד, כדי לשמור על קדושת המקום וכי תפילת היהודים היא פצע בליבותיהם של כל המאמינים בעולם המוסלמי.

העיר קרית ארבע (היא חברון) הוקמה על ידי ממשלת ישראל (בשנת 1971) המיקום הנבחר הינו ממזרח למערת המכפלה. הישוב היהודי בתוך העיר חברון חזר להתקיים (בשנת 1979) לאחר נחישותם של מספר משפחות ובעקבות פיגוע רצחני שבו נרצחו שישה בחורי ישיבה בחברון. מאז נוספו שכונות יהודיות רבות בחברון ובסביבותיה ונחשפו בתל חברון, בחפירות מרשימות, ממצאים מתקופת האבות.

כשלושים שנה לאחר שמדינת ישראל כבשה את חברון, ויתרה המדינה היהודית (בשנת 1997) על כ 85% מחלקי העיר חברון ומסרה אותם לאחריות הבלעדית של הרשות הפלסטינית. כיום אסורה כניסת יהודים לרוב שטח העיר חברון.

מאז ומתמיד ועד היום ממשיכים פורעים להתנכל ליהודים המבקשים לחסות בצל אבותם. יהודים רבים מסרו את נפשם בחברון. כך גם הורי, הרב אלי ודינה הורביץ הי״ד, שנרצחו בביתם בקרית ארבע.

נראה ששום כוח רצחני, בשום דור, לא יכול לעצור את השאיפה היהודית להתחבר לאבות המייסדים ולמצפן שהם מהווים לכל אדם. כפי שהיטיב אבא שלי להסביר במאמרו ״הצורך הדחוף ביותר של זמננו הוא חינוך, והחינוך מתחיל באברהם אבינו וברוחו השוכנת בחברון״.

היטיב לסכם זאת יגאל אלון שאמר: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל"

דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, הבין מאוד את מרכזיותה של חברון: "בחברון מתחילה ההיסטוריה העברית, בחברון כרת אברהם ברית עם אחי אשכול ואחי ענר, שם קם הצבא העברי הראשון. אין לשכוח, ראשיתו של גדול מלכי ישראל הייתה בחברון, העיר שאליה בא העברי הראשון, כשמונה מאות שנה לפני דוד המלך. נעשה משגה עצום ונורא אם לא ניישב את חברון, שכנתה וקודמתה של ירושלים, ביישוב יהודי גדול והולך בזמן הקצר ביותר וזה יביא ברכה לשכנים הערבים".