בית הדסה

הבניין בשכונת ׳בית הדסה׳ נבנה בשנת 1893, ע"י כספים שגייס הרב החרי"ף, והוא שימש כבית מרפא ונקרא אז "חסד לאברהם". בשנת 1912 נבנתה קומה נוספת ומאוחר יותר נפתחה בו מרפאה של אירגון "הדסה". במקום הוגש טיפול רפואי לכל, יהודים וערבים, ללא תשלום.

חיי השכנות עם הערבים היו מצוינים אז. החלפת דברים כשלשני חסר או השגחה על התינוק היהודי כשההורים לא באיזור, אלה הם רק חלק מהדוגמאות שניתן לתאר את מרקם היחסים הטובים והאמון שהיו ליהודים והערבים שחיו יחד בשכנות טובה מאוד.

כל זה התהפך באחת. בשנת תרפ"ט (1929) התנפלו הערבים על בתי היהודים, הרוקח בן ציון גרשון ומשפחתו נרצחו בעינויים ומרפאת הדסה הושמדה.

לאחר הפרעות גורשו שארית היהודים מחברון ע"י השלטונות הבריטים.

בבית הדסה נפתח בית ספר ערבי לבנות ומאוחר יותר הבניין הועבר לרשות אונר"א (סוכנות הסעד לפליטים שליד ארגון האומות המאוחדות).

עם שחרור חברון על ידי צה״ל במלחמת ששת הימים בשנת 1967, כשלו הנסיונות לשוב לבית הדסה.

בשנת 1979 התנחלה באישון לילה קבוצת נשים וילדיהן בבית הדסה. השלטונות לא יכלו להוציאם בשל חוק שמנע מהם לעשות זאת. הנשין וילדיהם חיו בבית הדסהב כשנה ללא בני זוגם ובתנאים קשים ביותר.

בערב שבת י"ז אייר תש"מ (1980) רצחו המחבלים שישה בחורים שבאו כמנהגם מידי ערב שבת לרקוד ולשמח את נשות הדסה הנצורות. בעקבות האירוע החליטה הממשלה לאפשר מגורי יהודים בחברון.

בבניין בית הדסה הוקם מזיאון לתולדות קהילת חברון ובין היתר, יש בו חדר הנצחה לחללי תרפ"ט ומיצג אור קולי "לגעת בנצח".