מערת המכפלה

בליבה של חברון שוכנת מערת המכפלה שנקנתה על ידי אברהם אבינו מעפרון החיתי לפני כ- 3,700 שנה, ולמעשה זו האחיזה הראשונה של יהודי בארץ ישראל.

ריח ניחוח של גן עדן ואור מיוחד שבקע ממערת המכפלה, הביא את אברהם אבינו להחלטה שזה המקום לקנות לאחוזת קבר.

במערת המכפלה קבורים ארבעה זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה ויעקב ולאה. מערת המכפלה על שום כפילות הזוגות הקבורים בה ומפני כפל המערות.

מערת המכפלה נתגלתה לאדם הראשון כשראה אור אחד יוצא מגן עדן שממנו גורש, ורצה להקבר שם. בשעה שבא אדם הראשון לקבור את אשתו חוה הריח מריחות גן עדן שהכיר.

מספר רמזים בתנ"ך מעידים שאף משה רבינו הועבר בדרך נס למערת המכפלה לאחר מותו. להבדיל, גם ראשו של עשיו קבור במערת המכפלה.

לפי ספר הזוהר, מערת המכפלה היא מקום מעבר לנשמות הצדיקים מהעולם הזה לעולם הבא שעוברים דרך פיתחו של גן עדן. וכולנו צדיקים.

כלב בן יפונה, נפרד מיתר המרגלים ועשה את דרכו לבדו לחברון, למערת המכפלה, כדי להשתטח על קברי האבות והאמהות ולהעתיר בתפילה לבורא העולם שיתן לו כוח לעשות את הדבר הנכון.

הבניין שמעל מערת המכפלה הוא אחד המונומנטים הנאים ביותר מתקופת בית שני שנשתמר בשלמותו ובמלו הדרו. (רעידת אדמה חזקה שהיתה בארץ ושהחריבה את צפת, גרמה למספר אבנים במבנה שמעל מערת המכפלה לזוז מעט ממקומם בצידה הדרומי).

בניין מרשים זה נבנה על ידי הורדוס כדי לפאר את קברי האבות וצורתו כאוהל המשכן המוקף עמודים וקלעים. המבנה העתיק הוא היחיד בעולם שעומד שלם ופעיל כ-2,000 שנה. הוא נבנה על ידי יהודים, למען תפילת יהודים, כ- 600 שנה לפני הופעת האיסלם בעולם.

המבנה הוא דגם מושלם וקטן של הר הבית (2 דונם מול 144 דונם בהר הבית) מידותיו: כ- 35x60 מטר, גובה החומה הדרומית כ-20 מטר ועובי קירות החומה מתקרב ל 3 מטר. בחומה הצפונית מזרחית נמצאת אבן שארכה כמעט 10 מטר ומשקלה כ-40 טון.

למרות פארו של הבניין שמעל מערת המכפלה, ערכה של המערה עולה לאין שיעור על ערכו הארכיאולוגי של הבניין. בכל הדורות עלו יהודים מכל קצוות תבל, כולל גדולי דור, לפעמים תחת יסורים קשים על מנת להשתטח על קברי אבות ולשפוך שיחם לפני הקדוש ברוך הוא, תוך שהם נעזרים ב״זכות אבות״ - שהקב״ה זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה.

לאורך הדורות הבניין עבר לידיים שונות כשחברון נכבשה על ידי הרומאים, הביזנטים, הערבים (מוסלמים), הצלבנים (נוצרים) והממלוכים (מוסלמים) אשר אסרו על יהודים להתפלל במערה ובמשך כ- 700 שנה הורשו היהודים להתפלל אך ורק ליד המדרגה השביעית המובילה אל המבנה שמעל מערת המכפלה. בכל אותה תקופה ועד היום לא מורשים יהודים להקים בית כנסת במקום.

ב 1967 שוחררה חברון בידי צה"ל , תושבי העיר נכנעו ללא קרב, יתכן בשל החשש מנקמת היהודים על פרעות העבר.

הידיעות הממשיות על המערה עצמה הן מועטות ביותר. ידוע שיש שני אפריונים מקבילים אחד לשני באולם יצחק אשר שניהם מתחברים למערה תת קרקעית אחת ובתוכה מערה נוספת וכנראה שישנה גם מערה שלישית.

בדור האחרון הועלה מעט מסך המיסתורין ונתגלו מספר עובדות על המכלול התת קרקעי. שר הביטחון משה דיין שהתעניין בארכיאולוגיה, שילשל את מיכל ארבל בת ה 13 שהיתה ילדה דקת-גו, בתו של ראש מחוז ירושלים בשב"כ, דרך פתח הנרות בקצהו של אולם יצחק, פתח שרוחבו 26 סמ'. הילדה גילתה חדר תת קרקעי ובו שלוש מצבות. אל החדר מוליך מסדרון צר שאורכו כ-16 מ' ומוביל ליציאה אחרת שנחסמה.

לפני מספר שנים, בחודש אלול, בשיאן של תפילת סליחות, הצליחו מדריכי "מדרשת חברון" להערים על אנשי הוואקף המוסלמי ששמרו על המקום, אך יצאו מאולם יצחק בשל הרעש שעוררו המתפללים היהודים בתפילת סליחות רועשת במיוחד בפיוטי ״עננו אלהי אברהם״ ״עננו ופחד יצחק״ ותקיעה מרובה בשופרות. המתפללים הלמו עם פטישים ואיזמלים ברצפה בצד המגביל לפתח הנרות שממנו הוכנסה מיכל ארבל מספר שנים קודם לכן.

אט אט, החלה האבן הגדולה לעלות ולאחר שהצליחו להסיטה, נתגלו אותם מדרגות שמיכל תיארה שנחסמה בסופן. קבוצה של כשבעה בחורים, בניהם ד״ר נועם ארנון, השתלשלו פנימה. וחשפו מערה כפולה, שממנה נושבת רוח פרצים ואשר זהה למערות הקבורה מתקופת האבות, המצויה מתחת ל"ציון קבר אברהם אבינו".

המערות מלאות כיום בעפר כמעט עד מלא גבהן ומלאות בעצמות יהודים שבקשו להיקבר סמוך לאבות. השרידים מתקופת האבות טמונים עמוק, אך על גבי מילוי העפר נתגלו גם שברי כלי חרס שונים מתקופת מלכי יהודה (לפני כ- 2,900 שנה).

למבנה הורדוס הוסיפו הממלוכים בצדו הדרום מערבי מבנה צמוד, שדרכו נכנסים היום היהודים. מבנה ה״יוספיה״- לפי מסורת ערבית נקבר שם יוסף הצדיק. חפירות שנעשו שם בסתר לא העלו ממצאים, עד שלאחרונה מיפוי מכ"ם תת־קרקעי שבוצע מתחת ל״יוספיה״ בשנת 2016, חשף שמתחת למבנה יש מאגר מים מקורה עם קשתות מן התקופה הרומית, שנבנה על גבי סדק קרסטי.

סדקים קרסטים אלו בסלע, נוצלו כמאגרי מים בתקופה שקדמה לבניית המבנה, והורדוס תכנן להשתמש בהם כדי לספק מים לבאי המתחם. מאגר מים נוסף מצוי בשדה המכפלה בסמוך למבנה ה״יוספיה״.

מאז שמדינת ישראל שבה לחברון, התקיים מארג עדין ורגיש מאוד בתפילות היהודים והערבים במבנה שמעל מערת המכפלה.

ממשלת ישראל החזירה את היהודים להתפלל בתוך המבנה אחרי 700 שנות השפלה, אך מנגד אפשרה לערבים להמשיך לפקוד את המקום והותירה את הוואקף הירדני שינהל את המבנה.

יחסם העויין של הערבים, הביא את הממשלה בעבר לצמצם את ביקורי היהודים במקום. מספר פעמים ביצעו המון רב של ערבים פוגרום והשחיתו ספרי תורה, ארונות קודש, חומשים וסידורים. העויינות נמשכה כשתוך כדי תפילות לחש בצד היהודי של אולם יצחק, בחרו ערבים להגביה את קולם בתפילותיהם וכיסאות עץ התעופפו מצד לצד. חיילי משמר המערה נדרשו תדיר להחזיר את השקט.

כל זאת הסתיים בפורים 1994, כשהרופא היהודי הבכיר והמוערך באזור, ד״ר ברוך גולדשטיין מקרית ארבע, שבמשך עשרות שנים הציל יהודים וערבים, נכנס וטבח במתפללים ערבים במבנה שמעל המערה.

לטבח גולדשטיין קדמה אזהרה שקיבל גולדשטיין מבכירי צה״ל באיזור שעליו להיערך לקראת פיגוע גדול. ד״ר ברוך גולדשטיין ראה איך חברון - עיר החסד והחיבורים, מערת המכפלה - מקום קברי האבות, הופכת למרכז הסטה רצחנית של הפונדמנטליזם האיסלמי, ושיוצאים ממנה צעירים משולהבים, עם רצח בעיניהם, מהדרשות ה״דתיות״ המושמעות מעל קברי אברהם, יצחק ויעקב.‎

וברגע מסויים, אולי בליל פורים, שעה שקריאת המגילה שוסעה בצווחות של ״איטבח אל יהוד״, ברגע מסויים, צרות המוות התכופות, נחלי הדם היהודי שנשפך ושמתכננים לשפוך, לא עלינו, כבוד ישראל שנרמס עד עפר – העבירו אותו על דעתו, דתו, ודעת קונו, איבוד צלם אנוש, פתיל השפיות ניתק. ומתוך תהום השיגעון, לבש לבושו של האויב, ועשה מה שעשה. לבש לבושו של ישמעאל, ועשה את אשר לא יֵעַשֶה.

לאחר אותו מקרה, שבו ניטלו גם חייו של ברוך גולדשטיין עצמו, החליטה מדינת ישראל לסגור את המערה לתפילת יהודים למשך כשנתיים.

כיום המבנה שמעל מערת המכפלה חצוי ומופרד בדלתות כבדות ומשוריינות. אולם יצחק הגדול וה״ג׳ואליה״ נותרו לתפילת ערבים בלבד, ואילו אולמות אברהם ויעקב וכן החצר ואולם הבריתות נותרו לתפילות היהודים.

10 ימים בשנה מערת המכפלה פתוחה בשלמותה ליהודים. בימים אלו אסורה כניסת ערבים למבנה. וכן להפך, ישנם 10 ימים שבהן אסורה כניסת יהודים והמבנה בשלמותו משמש לתפילת מוסלמים. הימים הללו נקראים ״חריג יהודי״ או ״חריג מוסלמי״ והם נבחרים מידי שנה בהתאם לימי החגים.

מידי שנה, בשבת פרשת חיי שרה, כאשר קוראים בפרשת השבוע על קניית שדה המכפלה ועל קבורת שרה בקרית ארבע היא חברון, נוהגים רבבות יהודים להגיע ולהתארח בשבת חברון בעיר מכניסי האורחים, ולקרוא בתורה את קניין המערה ושדה המכפלה באופן אותנטי ממש - בשדה המכפלה ובמבנה שמעל המערה.

כל זאת לגבי התפילות והביקורים במבנה שמעל מערת המכפלה, אך בכל מה שקשור לקברי האבות ולמערה עצמה, היא עדיין נעלמת ועוטה סוד.

לתוך תוכה של המערה בה נחים האבות והאמהות, לא נכנס, כנראה, אדם מעולם ולפיכך עדיין רב בה המכוסה והעלום על הגלוי והידוע.